סיפורי חסידים

העובדה שאדם מקבל כסף עבור מלאכתו עלולה לפגום באיכות הכוונה הפנימית להיטיב עם הזולת; האדם הופך למי שעובד למען הכסף, והכוונה העמוקה של הטבה עם הזולת הולכת ונעלמת מן המודעות; אולם ר' דוד את הצידוק: הכסף נועד על מנת לאפשר לאנשים להמשיך ולעסוק במעשי החסד.

"איני מסתגל לתנאי החיים בירושלים" – כאשר הארץ מוצאת חן בעיני רואיה, כאשר ירושלים נושאת חן בעיני יושביה, לא יהיה קושי שבעולם שיעיב על האהבה הזו; אולם אם נתקלקל אותו חן, אז יצוצו הקשיים הטכניים כביכול ויתבעו את פתרונם;

כאן בוחר הסוס לעמוד מלכת, בסופו של דבר הוא סוס, ומה לסוס ולקדושת השבת? עולם החומר הוא מגושם ומחוספס; הוא בוחר לעמוד מלכת, הוא חש תחושה של חוסר שוטפות בכל התהליך של השבת; לפנינו התנגשות קלאסית בין עולם הרוח ומגמותיו לבין עולם החומר ומגמותיו.

לעיתים קרובות אנו נוטים להכות אדם אחר, במשמעות הרחבה של הכאה; הצד השווה שבל ההכאות הללו הוא שלא שמים בהן לב אל הממד האמיתי והפנימי של המציאות; אנו נוטים לייסר אדם על פי מראה עיניים או משמע אוזניים, אולם איננו מנסים לברר לעצמנו מיהו באמת האדם שאנו מייסרים.

"תכלית חכמת הקבלה היא קבלת עול מלכות שמים, ותכלית כל הכוונות היא לכוון את הלב לשמים. כשאומרים 'ה' אלוקי'...איך אפשר שלא תצא נשמתו מגופו?!" תוך כדי דיבורו נתעלף ר' משה; ההרגשה המתוקה של הנוכחות האלוקית בכל, כובשת את התודעה הפנימית.

אומנותו של החייט היא להרכיב את השלם הבא מתוך השברים; דווקא לאחר שהבד איבד את שלמותו, דווקא לאחר שהבד הפך להיות קרעים קרעים, אז הוא הזמן להתקין ממנו בגד לאדם; שברון הלב הוא שלב הכרחי בדרך לשלמות.

בני אדם רגילים להתרפק בנוסטלגיה על מה שהיה פעם, על מה שהיה בתחילת הדרך; הימים ההם היו טובים יותר מאשר אלו של היום; ר' שמחה בונם מפשיסחה מלמד את האדם שאין לו להתרפק על ההשגות הגדולות שהיו לו בעבר, בתחילת כניסתו בשערי העבודה.

רבי משה מגוברין סיפר על מענה הגנרל גוברין לניקולאי: הגנרל היה זקן מופלג ועבד בצבא חמישים שנה... פגשו ניקולאי ושאלו: "העוד דמך לוהט?" השיב הזקן, "לא הדם לוהט, העבודה לוהטת". עלינו ללמוד ממנו את דרך עבודת ה' גם לעת זקנתנו.

ברגע שדברי הבעל שם טוב נדפסים בספר, הם יוצאים מתחום השליטה של האומר; באים תלמידים, מהם מהוגנים ומהם לא מהוגנים, מעלעלים בין דפי הספר ורואים בו מה שהם רוצים לראות; סופו של דבר שגם שדים יכולים להיות מתלמידי הבעל שם טוב.

הפגישה באמצע הדרך מסמלת את ההליכה של אדם לקראת אדם אחר; לא במשמעות הגיאוגרפית אלא גם המשמעות הנפשית – רוחנית; הפגישה באמצע הדרך מסמלת ויתור על עקרונות ועל כבוד לטובת התקרבות לזולת.